החלטה
בפני בקשת התובע לפסילת חוו"ד פרופ' מרשק, מומחה מטעם בית המשפט בתחום א.א.ג, בטענה כי פרופ' מרשק ביסס חוות דעתו על תוצאות בדיקת שמיעה ( אבחון אודיטורי) אשר לא עמדו לנגד עיניו, אלא הובאו במסגרת חוו"ד המומחה מטעם הנתבעת (ד"ר חיימוף), עת פרופ' מרשק ציין בחקירתו כי ייתכן ופוענחה באופן שגוי ולטענת ב"כ התובע, אכן נקבעה בה אבחנה הפוכה מזו שציין פרופ' מרשק בחוות דעתו.
עוד טען ב"כ התובע כי אין שיהוי בהגשת הבקשה שהוגשה כעבור כ-4 שנים ממועד קבלת חוות דעת פרופ' מרשק ומתן תשובות לשאלות הבהרה על ידו וכ-3 שנים לאחר מועד חקירתו וזאת מהטעם כי הבקשה הוגשה בעקבות החלטת בית המשפט למשיכת חוו"ד משלימה מטעם מומחה התובע והודעת הנתבעת על משיכת חוו"ד המומחה מטעמה, ד"ר חיימוף.
לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה, תגובת ב"כ הנתבעת ותשובת ב"כ התובע הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים שלהלן.
חוו"ד פרופ' מרשק ניתנה ביום 15.08.09, עת תשובות לשאלות הבהרה מטעם התובע ניתנו ביום 11.09.09 וצורפו כנספחים לתגובת הנתבעת. עיון בשאלות ההבהרה ובתשובות המומחה עולה כי ניתנה התייחסות מפורטת לבדיקת השמיעה שנערכה לתובע בידי פרופ' אטיאס, הבדיקה נשוא הבקשה דנן, אשר בוצעה לתובע במסגרת הליכי תביעתו לנכות במל"ל, כבר ביום 28.02.06 .
ר' לעניין זה שאלות ותשובות מס' 2.2 – 2.5 בנספחים א' ו-ב' לתגובת הנתבעת.
בנוסף לטענת ב"כ התובע לא הוצגו בפני מומחה בית המשפט, במסגרת שאלות ההבהרה, תוצאות בדיקת השמיעה האמורה, שכן לטענתו נקבע בה במפורש כי לתובע ירידה בשמיעה שהינה תולדה של חבלה, כטענת התובע בתביעתו, וכי תוצאותיה פוענחו באופן שגוי ע"י המומחה בית המשפט, עת בסעיף 3 לתוצאות בדיקת פרופ' אטיאס צוין "יכול להתאים ל NIHL – קל" , המלמד לכאורה על חבלה, זאת בשונה ממסקנת פרופ' מרשק, מומחה ביהמ"ש בחוות דעתו, אשר הגיע למסקנה כי אין לתלות בחבלה את הירידה בשמיעה.
עיון בבדיקת פרופ' אטיאס (נספח ג' לתגובת הנתבעת) עולה, כי בסעיף 4 לתוצאות בדיקתו נרשם: "עצם נוכחות מענים אקוסטיים שולל למעשה כל עדות לליקוי כלשהו".
בסעיף 7 לפרק הסיכום בבדיקתו נרשם על ידי פרופ' אטיאס: "נוכחות מענים אקוסטיים מעמידה בספק אבחנה של חבלה אקוסטית שכן לא תיתכן ללא ליקוי בתאי השערה החיצוניים" ( הדגשה לא במקור-א.ז.) .
מהאמור לעיל, ברי כי אין לקבל את טענת ב"כ התובע בדבר פיענוח שגוי של תוצאות בדיקת פרופ' אטיאס ובדבר אבחנה הפוכה עליה הסתמך לכאורה המומחה מטעם בית המשפט.
בנוסף, בחקירתו ע"י ב"כ התובע, מיום 22.6.10, אישר המומחה מטעם בית המשפט, שוב ושוב את אבחנתו הן בחוות דעתו והן במסגרת תשובותיו לשאלות ההבהרה, עת נשאל ישירות אם יכול היה להתבסס על ניתוח תוצאות בדיקת פרופ' אטיאס ככל שהובאו בפניו באמצעות חוות דעת המומחים מטעם הצדדים ( ד"ר ברקו וד"ר חיימוף) בהן צוינו נתוני הבדיקה וכן ציין כי ממצאיו היו דומים לממצאי פרופ' אטיאס.
בחקירתו כאמור נחקר המומחה ארוכות ע"י ב"כ התובע באשר לבדיקות השמיעה אשר ערך לתובע, נותחו והושוו תוצאות מספריות, גרפים ונתונים ביחס לבדיקות כאמור, תוך אבחנה בין סוגי פגיעה , בין אם כתוצאה מגיל ובין אם כתוצאה מחבלת רעש. בנוסף עולה מפרוטוקול הדיון כי בדיקת פרופ' אטיאס הוצגו במהלך הדיון למומחה בידי ב"כ הנתבעת.
ידועה ההלכה, כפי שאף עולה מאזכורי הפסיקה בתגובת ב"כ הנתבעת, כי אך לעיתים נדירות תיפסל חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, זאת בעת בה עולה טעות ברורה במסקנותיו, היורדת לשורש חוות דעתו ולחילופין, ככל שנפל פגם של ממש באופן התנהלותו העלול לגרום לעיוות דין. אין מחלוקת כי שיקול הדעת הסופי נתון, בסופו של יום, לבית המשפט בייחס למסקנות מומחה כאמור.
סבורני, כי לאור האמור אין מקרה זה נופל לגדר אותם מקרים בהם תיפסל חוות דעת מומחה בית המשפט. אף אם לא עמדה בדיקת פרופ' אטיאס גופא לנגד עיני המומחה בעת כתיבת חוות הדעת אלא תוצאותיה כפי שצוינו חוות דעת המומחים מטעם הצדדים, עד אשר הוצגה בפניו בעת הדיון ומשפרט לבדיקה האמורה עמדו בפני המומחה בדיקות ונתונים נוספים, כפי העולה מחוות דעתו, מתשובותיו לשאלות הבהרה וכן מחקירתו המפורטת, אין לומר כי נפל פגם של ממש בחוות דעתו המחייב פסילתה או לחילופין מינוי מומחה אחר תחתיו.
בנוסף, הרקע לטענות התובע שבבסיס הבקשה דנן, היה גלוי וברור לכל המאוחר במועד חקירתו של פרופ' מרשק ולפיכך לא מצאתי לקבל טענת ב"כ התובע כי היה בהחלטות בית המשפט מיום 05.05.13 (משיכת חוו"ד משלימה מטעם מומחה התובע-ד"ר קראוס) ומיום 23.07.13 בדבר הודעת הנתבעת למשיכת חוו"ד ד"ר חיימוף מטעמה, כדי להעצים את הצורך בהגשת הבקשה דנן.
מכל האמור לעיל הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, ומינוי מומחה רפואי אחר תחתיו, נדחית בזה.
ניתנה היום, כ"א טבת תשע"ד, 24 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.